גזר דין בתיק תפ"ח 32301-06-11

1.             הנאשם הורשע בתום הליך הוכחות ברצח אברהם נוריאל (להלן: "המנוח") בכך שבתאריך 28.5.11 דקר אותו עם סכין באזור ליבו וגרם בכוונה תחילה למותו, הכל כמפורט בהכרעת הדין.

לאור הרשעתו בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), יש להטיל על הנאשם מאסר עולם, שהוא עונש החובה שהמחוקק קבע לצד עבירה זו.

הנאשם הורשע בנוסף גם בביצוע עבירות של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק, והצדדים עותרים בהסכמה כי בגין עבירות אלה יושת על הנאשם     מאסר מותנה בלבד מתוך התחשבות בגילו הצעיר (פחות מ-21 בעת ביצוע העבירות) ובעונש מאסר עולם שהוא עתיד לרצות.

            המחלוקת בענייננו מתמקדת בשאלת הפיצוי שהתביעה עותרת לחייב על הנאשם לטובת ארבעת        אחיו של המנוח.

טיעוני הצדדים:

2.             בעתירתה להשתת פיצוי כספי לטובת אחי המנוח, הסבירה ב"כ המאשימה שהמנוח היה יתום מהוריו, כאשר אחיו הם שארי בשרו הקרובים. לדבריה, אומנם אחיו של המנוח שעמם התגורר עובר להירצחו לא נענו לפניית המאשימה להגשת "הצהרת נפגע עבירה" מטעמם, ועם זאת ראוי להכיר בסבלם הכללי לנוכח האובדן שחוו. ב"כ המאשימה הסכימה, כי סכום הפיצוי אינו יכול להיות גבוה בנסיבות העניין, כזה המגיע לגדרי המקסימום הקבוע בחוק, אך בכל זאת חשיבותו היא בשיקום המשפחה שנפגעה ממעשי הנאשם וכביטוי להשתתפות הנאשם בנזק שגרם.

3.             ב"כ הנאשם עתר להימנע מהשתת פיצוי. ב"כ הנאשם הפנה לנסיבות חייו הקשות של הנאשם ולמצוקה הכללית שבה הוא היה נתון עובר למקרה, עד שאפילו מקום להתגורר בו לא היה לו.  כמו כן הזכיר הסנגור את העובדה שלאחר הרצח הנאשם הותקף חמורות על ידי משה, אחד מאחיו של המנוח, ונגרמו לו חבלות. לעובדה זו, לדבריו קיימת משמעות בעת שעל המדוכה עומדת      שאלת הפיצוי לאחיו של המנוח. עוד הדגיש הסנגור את העובדה שלא הוכח במקרה שלנו קיומו             של נזק ממוני קונקרטי, שכן ידוע שאחי המנוח לא נסמכו על פרנסתו, מה עוד שהמנוח לא היה        אדם עובד. לא זו אף זו, שלושה מבין ארבעת אחי המנוח הם בוגרים ממנו.     לדברי ב"כ הנאשם         עם כל הצער על מות המנוח- צער שלו שותף גם הנאשם- הרי כידוע לא ניתן     לאמוד את ערך חיי האדם, ולכן בנסיבות התיק הנוכחי ובהעדר נזק מוחשי, אין מקום לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי.

דיון והכרעה:

4.             הזכות לפיצוי קבועה בסעיף 77(א) לחוק האומר:

"הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום של יעלה על 258,000 ש"ח לפיצוי הנזק או הסבל שנגרמו לו".

            כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, התכלית העומדת בבסיס הוראה זו היא פיצוי הנפגע בגין מעשה          עבירה שגרם לו נזק או סבל, וזאת כמידת הסבל או הנזק שנגרמו לו. מדובר בסעד שמהותו הוא            בדין האזרחי ואולם שילובו בתוככי חוק העונשין מוסיף לו גם היבטים שונים בעלי אופי עונשי-      חברתי. מדובר בהוראת חוק מורכבת המשלבת מאפיינים אזרחיים יחד עם מאפיינים עונשיים,   תכליות             אזרחיות יחד עם תכליות מן התחום הפלילי.

            יפים לענייננו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9727/05 פלוני נגד מדינת ישראל (8.8.2007), שם        בסעיף 19 לפסק הדין:

"מאפייניה ותכליותיה של תרופת הפיצוי הקבועה בסעיף 77 לחוק הם מגוונים, ואינם מייתרים בהכרח את הצורך בהגשת תביעה אזרחית על-ידי נפגע העבירה. לסמכות הפיצוי לפי סעיף 77 תכליות חשובות נוספות, ובהן: מתן סעד מידי לנפגע מבלי שייאלץ להמתין עד לסיומם של ההליכים האזרחיים בעניינו, אשר עלולים להתמשך על-פני שנים ארוכות; הכרה חברתית בסבלו של הנפגע ושיתופו, במידת מה, בהליך הפלילי המתנהל נגד תוקפו; ואף קיים בו יסוד של היטהרות לעבריין עצמו, שכן חיובו בפיצוי לטובת קורבנו עשוי לתרום לשיקומו (ראו פרשת אסף, בעמ' 465). תכלית נוספת אותה משרת הדיון בפיצוי האזרחי לנפגע אגב הכרעת הדין בנושא   הפלילי, הינה העלאת מעמדו של קורבן העבירה בהליך הפלילי, כחלק מהמגמה ההולכת ומתעצמת בעת האחרונה לשלבו בהליך הפלילי ולהכיר בזכויותיו במסגרתו".

5.             אין מחלוקת כי סעיף 77 אינו מצמצמם עצמו לקורבן העבירה הישיר בלבד. המגמה של השנים האחרונות היא לעודד את השימוש בסעיף 77 על רקע ההכרה ההולכת וגדלה בזכותם שנפגעי עבירה ליטול חלק בהליך הפלילי ולקבל פיצוי על נזקיהם (ראה ע"פ 2196/10 אגבריה פסקה כב') העובדה שבמקרה שלנו לא הוגשו תצהירים של נפגעי העבירה וגם לא הוכח נזק קונקרטי, אינה מהווה כשלעצמה מחסום מפני פסיקת פיצויים. הנחת המוצא שאינה צריכה ראייה היא, שלבני משפחתו הקרובים של נרצח, וודאי אלה המתגוררים עמו יחד, נגרם סבל נפשי והשאלה היא כמובן שאלה של מידה והערכה, על דרך של אומדנא דדיינא, לאור מכלול נסיבות המקרה.

6.             לצורך קביעת הפיצוי במקרה שלנו יש לקחת בחשבון שהפיצוי מתבקש עבור אחיו של המנוח אשר מבלי להקל ראש בצער ובסבל שהיה מנת חלקם, אין מצבם דומה לזה של הורים, ילדים או אלמנה של הקורבן. בכלל זה יש לזכור, כי אחיו של המנוח, הגם שהתגוררו עמו, לא היו סמוכים על שולחנו או על פרנסתו. קיימת משמעות לעניינו גם לעובדה שאחיו של המנוח לא נענו להצעת הפרקליטות ונמנעו מלהגיש הצהרות נפגע    עבירה מטעמם. גם אם ניתן להעריך שנגרם להם צער וסבל בעקבות רציחת אחיהם - והדבר נכון ביתר שאת לגבי משה שהיה נוכח בעת שהמנוח נפח את נשמתו - לא הובאו ראיות לסבל קונקרטי, לנזק נפשי ספציפי או לטיפול         נפשי שנחוץ למי מהם. אין אנו יודעים אל נכון, להבדיל מהערכה כללית פרי השכל הישר וניסיון החיים, מה אירע למשפחה בעקבות הירצחו של המנוח וכיצד מתנהלים חיי האחים כיום.   

            במכלול השיקולים והאיזונים אפוא, לרבות מתוך התחשבות בעובדה שלאחר הרצח גם הנאשם       הוכה ונחבל בידי משה אחיו של המנוח, נכון יהיה להטיל במקרה זה פיצוי נמוך, סמלי במהותו,        שיהווה משום הכרה חברתית בסבל שנגרם לבני משפחת המנוח והשתתפות הנאשם בסבל שגרם.

סיכומו של דבר, אנו מחייבים את הנאשם בפיצוי כולל בסך 40,000ש"ח שיועבר לארבעת אחיו של המנוח.

7.             אנו גוזרים על הנאשם, שלום פרץ, את העונשים הבאים:

                        א.         מאסר עולם כמתחייב על פי החוק בגין הרשעתו ברצח של אברהם נוריאל ז"ל.